החלטה בתיק בש"א 485/06

1.      בפני בקשת המשיב לחייב את המבקשת, אשר הגישה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק הדין, בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות המשיב בדיון בבקשה להארכת מועד.

2.       העובדות הדרושות להכרעה בבקשה הן:

2.1.   ביום 23.2.2006 ניתן פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע. הצדדים הסמיכו את בית הדין לפסוק על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984 במחלוקת ביניהם, ובית הדין חייב את המשיב לשלם למבקשת סך של 600 ש"ח.

2.2.   בקשה להארכת מועד על פסק הדין הוגשה ביום 15.6.2006.

3.      המשיב טען כי לנוכח האיחור הניכר בהגשת הערעור וסיכויי הערעור הנמוכים, שכן מדובר בפסק דין שניתן על פי הוראת סעיף 79א לחוק בתי המשפט, יש מקום לחייב את המבקשת בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות המשיב.  זאת, לאחר שהמבקשת הצהירה כי מצבה הכלכלי הוא בכי רע.

4.      המבקשת טענה כי חיובה בהפקדת ערובה יהווה מחסום שימנע ממנה להעלות את טענותיה בפני בית הדין, ולכן ביקשה לדחות את הבקשה.  המבקשת התחייבה לשלם את סכום הוצאות המשפט בו תחויב, אם תחויב.

5.       המסגרת המשפטית

5.1.   בשתי החלטות שניתנו על ידי בעבר (ע"ע 251/03 דוד אילוז נ' מישל אילת הסעות בע"מ (מיום 22.6.2004); בש"א 1394/04 גביש שלטים בע"מ ואח' נ' נעמה כץ (מיום 12.9.2004)), דנתי בהרחבה בנושא חיוב בעל דין בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות בערעור, ונסקרה פסיקת בית הדין הארצי לעבודה בנושא. לפיכך, אפרט בתמצית את עיקרי הדברים.

5.2.   יש ליתן משקל לעובדה שבתקנות בית הדין לעבודה אין תקנות מקבילות לתקנות 427 - 433 לתקנות סדר הדין האזרחי. לכן, ככלל, אין מקום לחייב מערער בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות, בהעדר נימוקים מיוחדים המצדיקים חיוב בעל דין בהפקדת ערובה.

5.3.   בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה, אחד הנימוקים לחיוב בעל דין בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות, הן בערכאה הראשונה והן בערכאת הערעור, הוא הימנעות בעל דין מלפרוע הוצאות שהוטלו עליו בעבר. שיקולים נוספים העשויים להביא לחיוב בעל דין בהפקדת ערובה הם היות ההליך מופרך על פניו או הוכחה של בעל הדין שכנגד שייגרם לו נזק של ממש כתוצאה מהגשת ההליך.

ע"ע 1064/00 קיניאנג'וי ואח' נ' אוליצקי עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ, עבודה ארצי לג(52) 24, סעיף 15 לפסק הדין.נ

6.       ומן הכלל אל הפרט:

6.1.   המשיב לא הצביע על טעמים המצדיקים לחייב את המבקשת בהפקדת ערובה כתנאי לדיון בבקשה להארכת מועד שהוגשה על ידי המבקשת.

6.2.   העובדה כי מדובר בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין שניתן על יסוד סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984 אינה מהווה נימוק המצדיק חיוב המבקשת בהפקדת ערובה. אכן, ככלל, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בפסק דין שניתן על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, אולם יש מקרים בהם ערכאת הערעור כן מקבלת את הערעור ומשנה את פסק דינה של הערכאה הדיונית. לפיכך, אין בנימוק זה כדי להצדיק חיוב המבקשת בהפקדת ערובה.

6.3.   עיון בהודעת הערעור שהגישה המבקשת מעלה כי טענתה העיקרית כנגד פסק דינו של בית הדין קמא היא העובדה שבית הדין לא התייחס לתביעתה לחייב את המשיב להנפיק לה תלושי שכר או אישור אחר כלשהו המאשר את תקופת עבודתה אצלו, על מנת שתוכל לממש את זכאותה לדמי אבטלה. מכאן, שאין מדובר בערעור על גובה הסכום שנפסק לזכות המשיבה בפסק הדין, אלא בערעור על העדר התייחסות לנושא מהותי השנוי במחלוקת בין הצדדים. לפיכך, אין לומר כי סיכויי הערעור, וכפועל יוצא מכך סיכויי הבקשה להארכת מועד מופרכים, ובודאי לא במידה כזו המצדיקה חיוב המבקשת בהפקדת ערובה.

6.4.   המשיב גם לא הצביע על נזק של ממש שייגרם לו כתוצאה מההליך, למעט עלות ניהול ההתדיינות. בהקשר זה יש לציין כי המבקשת לא חויבה בהוצאות על ידי בית הדין קמא, כך שלא הונחה תשתית עובדתית לטענת המשיב כי המבקשת לא תפרע  את ההוצאות בהן תחויב, אם תחויב.

7.      על יסוד כל הנימוקים לעיל, הבקשה לחייב את המבקשת בהפקדת ערובה נדחית.

8.      בנסיבות המקרה הנדון, נראה לי ראוי לקיים דיון בפני בבקשה להארכת מועד, במסגרתו ייעשה ניסיון לסיים את המחלוקת בין הצדדים. לפיכך, נקבע  בזה דיון ליום 30.1.2007 בשעה 13:30.  מובהר, כי לאור הנטען בבקשה לעניין מצבו הבריאותי של המשיב וגילו, אין הוא חייב להתייצב לדיון, ודי בכך שבא כוחו יתייצב לדיון. עם זאת, מבוקש שהמשיב יהיה זמין לשיחה,  ככל שיתעורר הצורך בקבלת עמדתו.